נולדתי בספרד ועליתי לארצינו הקדושה כשהיתי בת 12. גדלתי במשפחה מסורתית, עם הרבה כבוד לשבת וחגים והרבה אמונה אך ללא שמירת מצוות. למדתי בחטיבה ממלכתית דתית ובתיכון חילוני. ודווקא בתיכון התחלתי לשמור שבת וכשרות. שירתתי בצבא כמדריכת גדנ"ע ולאחר מכן מפקדת במרווה, טירונות לחו"לניקים. תמיד היה לי ברור שאני אלמד תואר ישר אחרי הצבא, והיה לי ברור שההורים שלי יממנו לי אותו. התחלתי לחפש את כל התוארים שיש והתחלתי ללמוד תקשורת ב'בין תחומי'. (למי שלא מכיר: זו המכללה של "ההי סוסייטי" בהרצליה). המחשבה שלי היתה שאני אעסוק ביחסי ציבור ודוברות. במקביל לתואר, התחלתי לעבוד בתור יחצ"נית בבר בתל אביב ומהר מאוד, עקב הצלחתי, המשכתי בעולם הברים והדיסקוטקים במשך 3 שנים. באמצע לימודי התואר שלי היה לי משבר. שמתי לב שאני לומדת יותר בעבודה מאשר בתואר, שאני לא נהנית ושבעצם אני לא רוצה לעסוק בתחום. במילים אחרות, הרגשתי שאני מבזבזת את הזמן ואת הכסף. בו בזמן, הרגשתי שאני עובדת בעולם מאוד ריק מתוכן ושאני לא באמת שייכת. אני חייתי בשני עולמות במקביל וזה הזיק לי. ניסיתי לצאת מעולם הלילה מספר פעמים, אבל כל פעם רדפו אחרי עם הצעה יותר טובה ויותר מפתה. מצד אחד, היתי מעורבת בעולם חילוני, ים, מסיבות, אלכוהול...מצד שני, היתי הולכת לשיעורי תורה, שומרת שבת וכשרות. כל הגברים בעולם הזה שיעממו אותי וכשחשבתי להתחתן, חשבתי על בחור עם כיפה וציצית ומאוהב ב-ה'. וחשבתי שהוא גם לא יסתכל עלי פעמיים. לקח שנה עד שתפסתי אומץ ללמוד כמה חודשים במדרשה בירושלים. ואז החיים שלי קיבלו תפנית. קיבלתי חיים ממלאים עם משמעות וחיבור אמיתי למי שאני באמת. הייתי צריכה קודם כל לדעת מי אני ומה אני רוצה ואחר כך הייתי צריכה הרבה אומץ וכוח רצון כדי לממש את השאיפה שלי, אבל כשעשיתי את זה, הרגשתי מאושרת באמת ולא מאלכוהול. הכרתי אחרי חודשיים את בעלי היום וכיום יש לנו ילד ביחד. כמו כן, חשבתי שוב במה אני רוצה לעסוק...והפעם ההורים לא משלמים. אלא אני, וכך הגעתי ללימודים של אימון יהודי. כל כך חשוב להקשיב לקול הפנימי שלנו ולא למה שההורים רוצים שנעשה, או מה שכל החברה מסביבנו עושה. אלא אני, מי אני, מה אני רוצה וללכת על זה.קצת עלי
נולדתי בספרד ועליתי לארצינו הקדושה כשהיתי בת 12. גדלתי במשפחה מסורתית, עם הרבה כבוד לשבת וחגים והרבה אמונה אך ללא שמירת מצוות. למדתי בחטיבה ממלכתית דתית ובתיכון חילוני. ודווקא בתיכון התחלתי לשמור שבת וכשרות. שירתתי בצבא כמדריכת גדנ"ע ולאחר מכן מפקדת במרווה, טירונות לחו"לניקים. תמיד היה לי ברור שאני אלמד תואר ישר אחרי הצבא, והיה לי ברור שההורים שלי יממנו לי אותו. התחלתי לחפש את כל התוארים שיש והתחלתי ללמוד תקשורת ב'בין תחומי'. (למי שלא מכיר: זו המכללה של "ההי סוסייטי" בהרצליה). המחשבה שלי היתה שאני אעסוק ביחסי ציבור ודוברות. במקביל לתואר, התחלתי לעבוד בתור יחצ"נית בבר בתל אביב ומהר מאוד, עקב הצלחתי, המשכתי בעולם הברים והדיסקוטקים במשך 3 שנים. באמצע לימודי התואר שלי היה לי משבר. שמתי לב שאני לומדת יותר בעבודה מאשר בתואר, שאני לא נהנית ושבעצם אני לא רוצה לעסוק בתחום. במילים אחרות, הרגשתי שאני מבזבזת את הזמן ואת הכסף. בו בזמן, הרגשתי שאני עובדת בעולם מאוד ריק מתוכן ושאני לא באמת שייכת. אני חייתי בשני עולמות במקביל וזה הזיק לי. ניסיתי לצאת מעולם הלילה מספר פעמים, אבל כל פעם רדפו אחרי עם הצעה יותר טובה ויותר מפתה. מצד אחד, היתי מעורבת בעולם חילוני, ים, מסיבות, אלכוהול...מצד שני, היתי הולכת לשיעורי תורה, שומרת שבת וכשרות. כל הגברים בעולם הזה שיעממו אותי וכשחשבתי להתחתן, חשבתי על בחור עם כיפה וציצית ומאוהב ב-ה'. וחשבתי שהוא גם לא יסתכל עלי פעמיים. לקח שנה עד שתפסתי אומץ ללמוד כמה חודשים במדרשה בירושלים. ואז החיים שלי קיבלו תפנית. קיבלתי חיים ממלאים עם משמעות וחיבור אמיתי למי שאני באמת. הייתי צריכה קודם כל לדעת מי אני ומה אני רוצה ואחר כך הייתי צריכה הרבה אומץ וכוח רצון כדי לממש את השאיפה שלי, אבל כשעשיתי את זה, הרגשתי מאושרת באמת ולא מאלכוהול. הכרתי אחרי חודשיים את בעלי היום וכיום יש לנו ילד ביחד. כמו כן, חשבתי שוב במה אני רוצה לעסוק...והפעם ההורים לא משלמים. אלא אני, וכך הגעתי ללימודים של אימון יהודי. כל כך חשוב להקשיב לקול הפנימי שלנו ולא למה שההורים רוצים שנעשה, או מה שכל החברה מסביבנו עושה. אלא אני, מי אני, מה אני רוצה וללכת על זה.
הירשם ל-
רשומות (Atom)